סדרה מקסימה של DDB פריז לחברת הסלולר הצרפתית Bouygues Telecom. אין טעם להכביר במילים. קראייטיב גאוני, מוזיקה מעולה וביצוע פשוט וחכם. הלוקיישן - ספר הטלפונים של מתיו:
גם אני רוצה להיות חבר של מתיו!
למי שאוהב את השיר, אפשר לשמוע אותו כאן:
 | War - Why Cant We Be Friends |  |
 |
||
 | Found at skreemr.com |  |
במאי 2005, עם תקציב של פחות מ-10$ ומצלמה שאולה מחבר, צילמה טריש את הלהקה של אח שלה דמיאן, בחצר האחורית שלו. בצילום אחד ארוך, ללא עריכה, נראים חברי הלהקה רוקדים לכוריאוגרפיה של טריש ואת טים הבאסיסט מזיז את שפתיו לקולו של דמיאן שבפלייבאק. את הוידאו המשעשע הם שלחו במייל לחברים שלהם, ששלחו אותו במייל לחברים שלהם, ששלחו אותו במייל לחברים שלהם. הוידאו שהתגלגל לטיוב במהרה הפך להיות הקליפ המוזיקלי הנצפה ביותר באותם ימים.
כשנה לאחר מכן, לאחר שהתעוררו מהחלום והבינו את כוחו של הטיוב ככלי שיווקי, יצאה הלהקה בתחרות The OK Go Dances With You(Tube) Contest בה הם ביקשו מהגולשים להעלות את הגרסאות שלהם לריקוד המצליח. 171 יוצרים השתתפו בתחרות ולזוכים הוענקה האפשרות להצטרף ללהקה על הבמה ולהשתתף בריקוד (כולל טיסה ומלון).
ב-31 ביולי 2006 העלתה הלהקה את הוידאו החדש שלהם, שניסה להתעלות על ההצלחה של הקודם, והצליח:
הקליפ החדש הפך לדובדבן הויראלי של הקיץ והיום ממוקם במקום ה-17 מבין הסרטונים הנצפים ביותר בטיוב בכל הזמנים (17 הוא גם מספר הטייקים שנדרשו ללהקה בכדי להשלים את הריקוד). גם את הקליפ הזה כוריאגרפה (יש מילה כזו?) אחותו של דמיאן וגם כאן טים שר לקולו. הוידאו זכה השנה ב-Grammy Award for Best Short Form Music Video ונחשב לאחד המרכיבים העיקריים בהצלחה של הלהקה. נראה שפשטות הצילום וההפקה הזולה של הקליפים הנ"ל, שמזכירה את סוג התוכן שנוצר ע"י הגולשים, ומאפשרת יצירה של ספופים ומחוות, הן סוד הקסם של הלהקה, אפילו יותר מהכוריאוגרפיה המוצלחת והשירים הפופיים (ואם הסימפסונס עושים לך מחווה - אין ספק שאתה כוכב).
גם מארי דיגבי, נערה חצי-אירית-חצי-יפנית (מה יהיה עם החצי יפניות האלה), חייבת את ההצלחה שלה לטיוב. לפני 7 חודשים היא החלה לעלות סרטונים בהם היא נראית שרה ומנגנת שירים מקוריים וקאברים כמו גולשים רבים אחרים:
מארי התחבבה במהירות על צעירי הסייבר (הקאבר של Umbrella בדרכו אל עבר 4 מיליון צפיות) ומופיעה במקום ה-43 של המוזיקאים בטיוב (אחרי מייקל ג'קסון ולפני קלי קלארקסון). לא הרחיק היום והלייבל Hollywood Records הודיעו שהם החתימו את הכוכבת הצעירה מהטיוב, ממש סיפור סינדרלה. רק מה שהם שכחו להגיד הוא שב"החתימו" הם מתכוונים ל-18 חודשים לפני שהנערה התמימה הפכה לכוכבת אינטרנט. הציניקנים טוענים שהלייבל השתמש בטכניקת ה-Astroturfing בכדי לנסות לצייר את הטלנטית מלוס אנג'לס כאחת שעשתה קריירה כגולשת וצמחה מהעם (ממש כמו יוני בלוך). לעומתם, טוענת הנערה שהעלאת הסרטונים אל הטיוב נעשתה לאחר שהתייאשה ממחלקת ה-PR הישנונית של הלייבל. למי נאמין? (אגב, בסופ"ש שעבר הופיעה הכוכבנית במסיבת הכריסטמס של עובדי הטיוב).
עוד וידאו חצי ויראלי שהופיע לפני מספר חודשים, הוא מעין קליפ מחווה ליו-טיוב של הצמד (תופים ואורגן) ההולנדי עם השם המוזר - zZz:
הוידאו מומן ע"י קרן וידאו הולנדית בשם TAX-videoclipfonds. התנאי למימון היה שהקליפ יצולם מול קהל הצופים בפתיחה של התערוכה Nederclips ב-Stedelijk Museum, ושהוידאו יצורף לתערוכה מיד בתום הצילום, כלומר - אין אופציה לטייקים ולתיקוני עריכה. יפה.
לקינוח, הנה קליפ ישראלי מיוצר שלמד על בשרו את כוחה של הצלחה וירטואלית. אני יכול רק להניח שהקליפ הראשון של OK Go היווה לו השראה:
יותר מ-58 אלף צפיות. בימוי, צילום ועריכה: אייל שפירא.
לפעמים האינטרנט מעורר את השאלה 'מי צריך פרסומאים, כשבחורה צעירה מטקסט מופיעה פתאום ועושה לכולם בית ספר בשיווק?'. זו השנה השניה שדוריטוס מעבירה את השרביט אל פשוטי העם ומעניקה להם את ההזדמנות לזכות בספוט הזהב - פרסומת שתשודר בפני מליוני צופים, בשיא הרייטינג של השנה, הסופרבול. בשנה שעברה זכתה הפרסומת הזו:
(אני אישית יותר אהבתי את הפיינליסטית הזו »)
השנה החליטו להעניק את 30 השניות של התהילה למוזיקאים אנונימים. באתר, שהם העלו בשיתוף עם מייספייס, ניתן להתרשם, לקרוא, לשמוע לצפות ולהצביע עבור כל אחד מעשרת הפיינליסטים. קינה גרניס היא אחת המשתתפות. נערה צעירה, חצי יפנית, שעברה לאחרונה להתגורר באוסטין, בטקסט. קינה החליטה שהדף האנמי של דוריטוס לא יעזור לה לבלוט והיא החליטה לצאת בקמפיין רחב היקף והקימה אתר עצמאי תחת הדומיין TwoWeeksForKina.com, שזה נחמד, אבל לא גאוני. שלשום היא העלתה לטיוב שיר מחווה לאתר הלינקים הקהילתי Digg.com. זה גאוני. Digg הוא אחד האתרים הקהילתיים הותיקים והפופולרים ביותר ברשת. הרעיון מאחורי האתר הוא שהגולשים מסמנים עמודי אינטרנט מעניינים והעמודים שמקבלים הכי הרבה Diggs מופיעים בעמוד הראשי של האתר. בעקבות הסרטון, זכתה קינה לכמעט 11,000(!) דיגים ול-131,347 ציפיות בטיוב, נכון לרגע זה. אז לפעמים האינטרנט מעורר את השאלה 'מי צריך פרסומאים, כשבחורה צעירה מטקסט מופיעה פתאום ועושה לכולם בית ספר בשיווק?'. שיהיה בהצלחה בסופרבול:
אגב, המשפט "Another server's down" שמופיע בסרטון מתייחס לתופעה שמוכרת באינטרנט בשם 'Digg effect' - רבים מהאתרים הקטנים, שזוכים לחשיפה בעמוד הראשי של דיג, מתקשים לעמוד בעומס הגולשים שנאלצים להסתפק בעמוד השגיאה The page cannot be found 404, שידוע גם בכינויו 'פיז'ו 404′.
ויראלית הולנדית לחברת הטיולים X-Travel שמשווקת חופשות לצעירים בסגנון Girls gone wild on spring break:
מרשים! הסרטון, שמפרסם מבצע 'חבר מביא חבר' תחת הכותרת: 'Start your own plane company', עלה לטיוב לפני 3 ימים ומיהר לעבור את קו ה-12,000 צפיות. Young Works, החברה האמסטרדמית שיצרה את הסרט, מתמחה במגזר הצעיר אחראית גם לויראלית המטרידה הזו:
הסרטון הנ"ל הופק בכדי לקדם אתר חינוכי "מגניב" שמזהיר את הנוער ההולנדי בפני הסכנות של הסייבר-סקס. מה שקסום כל כך במדיה הויראלית, הוא שגם סרטון, שהופק ביולי בשנה שעברה, חוזר פתאום לככב בכל מיני בלוגים וזוכה לעדנה מחודשת שמוכיחה שלמדיה הזו, בשונה מקמפיין אורתודוקסי, יש חיי נצח שמשרתים את המותג לאורך שנים.
לכבוד חג המולד, שבאווירת Web 2.0 כבר כולם קוראים לו Xmas, אני ממליץ בחום לקרוא את הפוסט הקצר הזה של המזבלה. הפה שלי עדיין פעור.
אז מה הדבר הבא, זה?
וגם, ברכת חג שמח מהסניף של TBWA בונקובר:
בתחילת העשור, כשליווייס עדיין שלטו בשוק הג'ינסים, החליטו ב-Lee jeans לצאת בפרסומת נועזת:
לפני מספר חודשים, בתקווה שאנשים כבר הספיקו לשכוח את הפרסומת החמודה הנ"ל (שיצאה מהבית המעולה של Fallon), הוציאו Webcargo את הפרסומת (הדי מגעילה) הזו:
בתחילת החודש עלה הסרט הזה לאוויר:
אולי זה לא לגמרי דומה, אבל בכל זאת יש בזה משהו מסריח.
כל ההתעסקות הזו בישבנים מזכירה לי קלאסיקה משנות ה-90 שכנראה תישאר ויראלית לנצח:
ואי אפשר להימנע מלציין את הדנית החמודה הזו, שבהחלט מהווה אבן דרך:
(חלק מקמפיין רחב היקף שכלל גם מודעות פרינט סמי-פורנוגרפיות).
ואם נחזור לנושא הישבנים החשופים, מה שנחמד בפרסומות האלו, הוא שלמרות שהן מכילות איברים חשופים - הן לא סקסיות בכלל… אבל מה לגבי הפרסמות הזו:
היא לכאורה לא משתמשת בסקס, אבל בהחלט הולכת רחוק עם כמות העירום הפרונטלי ובכך מצליחה, מן הסתם, למשוך המון תשומת לב. הפרסומת נוצרה ע"י Saatchi & Saatchi New Zealand עבור החברה האירית Ovelle Pharmaceuticals והופיעה באינטרנט במאי השנה. השמועות מספרות שגם צוות הצילום השיל את בגדיו במהלך הצילומים בכדי לגרום לקאסט הרגשה נינוחה. אפילו הבעלים של החברה, הגברת ג'ואנה גרדנר, מופיעה בסרטון בחליפת יום ההולדת שלה (אומנם מאחורי הלפטופ) בשניה ה-50. לא משנה אם אתם חושבים שמדובר הברקה שיווקית או בניצול זול של 13 זוגות שדיים (כן, ספרתי), הפרסומת עשתה את העבודה ומכירות החברה זינקו ב-500% מאז הופעת הסרטון.
ולקינוח: עוד ויראלית קלאסית, בהופעת אורח של מארק רוברטס, הסטריקר שהפך את העירום למקצוע. שימו לב לכוריאוגרפיית הצילום המדהימה שמצליחה להראות הכל בלי להראות כמעט כלום:
אלו פוסטים מהארכיון של הבלוג The Viral Workshop מהחודש דצמבר, 2007.
לחצו כאן וספרו לכל הפייסבוקים על הבלוג המדהים הזה!
