הקליפ המהמם הזה, שזכה ליותר מ-140,000 צפיות בעשרה ימים בלבד, הפך את החב'רה מ-Naive New Beaters לשלאגר הויראלי החדש. האם הם יצליחו לשחזר את ההצלחה של אבות הז'אנר? אני לא בטוח שהוידאו הקודם שלהם עושה את העבודה הויראלית… למרות שלא הצלחתי שלא לצפות בו עד סופו בהנאה.
שרה, בתפקיד האובייקט הראשון, שמתנה אהבים כנים ומסורים, בפורנו-סומת הויראלית הזו, הצליחה לשרוד קצת יותר משנה כמורה, עד שתלמידיה החרוצים דגו את השלד מעברה, בעזרתו האדיבה של הטיוב. את הפרסומת צילמה גרין בתקופת לימודיה, שנתיים לפני שהחלה לעבוד בביה"ס יוקרתי, אבל ההורים המטקבקים טוענים שסמי-פורנו או לא, הילדה אפילו ידעה לאיית, אז מה פתאום היא מלמדת אנגלית.
והרי לפניכם עוד דוגמא נפלאה לחיי הנצח של הפרסום הויראלי, כך שלכל פרסומת טובה (ואפילו רעה, במקרה הזה) יש סיכוי לגלים נוספים של באזזז, אם בסקנדלים ואם בסתם לינקוק באיזה בלוג פופולרי.
* הכותרת היא ציטוט מתוך שיר של להקת היפ הופ ויראלית בהתהוות.
אני ממש חייב את תודתי למזבלה, לא רק שהם הגבירו את תנועת הגולשים לכאן, הם גם לא מפסקים לספק לי חומרים שאני לא יכול להתאפק מלכתוב עליהם. למי שלא עבר במזבלה בדרך לכאן, הנה פרסומת של מקאן אריקסון שדורי העלה היום:
אני חושב שהפרסומת הזו היא דוגמא (שלצערי נדירה בארצנו) לחדירה של הסגנון הויראלי-אינטרנטי לפרסומות שמשודרות בפריים טיים.
זה מזכיר לי שיחה שניהלתי עם מפיק הפרסומות החביב עלי. בשיחה ניסיתי לטעון שפרסומת, שמצולמת בלוק אותנטי של של מצלמה סלולרית ומקדמת (בעזרת קראייטיב מוצלח, כמובן) שירות שיחות וידאו בדור השלישי, תבלוט במיוחד בברייק הפרסומות, בצורה שתעשה שירות טוב למפרסם. המפיק, שרגיל לצלם פרסומות עתירות תקציב ב-HD או בפילם, התקשה להסכים איתי וטען שמקומה, של הפרסומת ההיפותטית הזו, הוא באינטרנט ושהיא תיעלם בין הפרסומות ה'מופקות' שמולן תתמודד באותו הברייק.
בכדי לתמוך בטענה שלי, הנה קלאסיקה של BBDO New York, ששלח לי גיא מהמזבלה:
שימו לב, זו לא סתם פרסומת ששודרה באיזה ברייק נידח במדינה אפגנית, זו הפרסומת של פפסי ששודרה בסופרבול של 96 והיא ממש נראית כמו ויראלית מלפני יומיים ושליש.
הנה כמה דוגמאות נוספות מהתקופה האחרונה:
חברת פרסום: Lowe Mexico (יש עוד אחת בסדרה).
"ביום חמישי הקרוב, 24.01.2008, נמתין בשדות תעופה ברחבי העולם לשובם של רון, גלעד, אהוד ואלדד כשאנחנו מחזיקים שלט ריק. אנחנו מבקשים שתגיעו לשדה תעופה קרוב למקום בו אתם נמצאים, כנסו לאולם הנוסעים החוזרים וחכו שם בזמן שמגיעים נוסעים שזה עתה נחתו, עם השלט הריק. בזמן ההמתנה תתעדו את עצמכם בעזרת מצלמה (סטילס או וידאו) את התיעוד הזה נעלה אח"כ לאתר ונשתמש בו כתזכורת לזה שהשבויים שלנו עדיין לא שבו. נודה לכם אם תפיצו את קיומו של הפרוייקט בין חבריכם ונודה לכם אף יותר אם תירשמו ותגיעו לשדה תעופה שקרוב אליכם."
ביום חמישי אני במילא נמצא באיזור נתב"ג בצילומים עבור אל על, הבעיה היא, שפעם האחרונה שסתם שלפתי מצלמת סטילס בטרמינל, קפץ עלי בטחוניסט באזרחי ומנע ממני ללחוץ על ההדק. אני מתקשה להאמין שאוכל לקבל אישור ללגנוב שוט עם צוות הצילום שלי, אבל אני מבטיח לנסות.
בעקבות ההתנתקות שלי מהכבלים*, אני לא צופה הרבה בטלוויזיה, אבל בפעמיים שצפיתי בפינה 'הצינור' של גיא לרר, במהדורת השבת של חדשות ערוץ 10, הם הציגו פרסומות ויראליות כקטעים דוקומנטריים אותנטיים. למה אף אחד שם לא טורח לעשות איזה גוגל קטן לפני שהם עולים לשידור? בפעם הקודמת זה היה הויראלית של גריפ עם שרי גבעתי, שבזמנו אולי היה צריך איזה שניים שלושה גוגל כדי לעלות את המקור, אבל
הפעם זה זה ממש היה מעצבן. הנה המייל שהוצאתי (הם הציגו את הסרטון הזה):
איך אתם בכל פעם מחדש מציגים פרסומות ויראליות כקטעים דוקומנטרים שקרו באמת? איפה האתיקה העיתונאית שלכם? האם העובדה שזה בא מהאינטרנט, זו סיבה מספיק טובה כדי לא לברר קצת פרטים למקור הסרטון? חשבתם אולי לנסות להיכנס לכתובת האינטרנט שמופיעה בענק על הקטע שאתם משדרים ולבדוק, אולי במקרה מדובר בחלק מקמפיין של סמסונג? הנה תקראו קצת, תשכילו: http://www.yonizigler.com/blog/archives/17
אני בתור צופה נעלבתי.
מתי כבר המדיה המסורתית תפסיק ליפול בפח של האינטרנט?
* אגב, באותה מהדורה הייתה כתבה על הקושי להתנתק מהוט וחברים. אני באופן מפתיע (למרות סיפורי הזוועה ששמעתי) התנתקתי ללא קושי ואני ממליץ בחום על פקס בנוסח הזה:
תאריך _________
לכבוד חברת הוט
הנדון: ניתוק מיידי
שלום רב,
שמי _______, ת.ז. ________. אבקש לנתק אותי לאלתר משירות הטלוויזיה של חברתכם, הרשום על שמי ותחת מספר הטלפון _______. כמו כן, אבקש להפסיק מידית כל חיוב שנעשה בכרטיס האשראי שלי שאת פרטיו מסרתי לחברה.
אינני מעוניין לקבל פניה טלפונית ממוקדי שימור הלקוחות בנסיונות לשכנע אותי להישאר כמנוי בחברה, ומספר הטלפון שלי המצויין במכתב זה, הוא לצורכי זיהוי בלבד.
אציין גם כי על פי רשיון משרד התקשורת, על החברה להענות לבקשתי לא יאוחר משני ימי עבודה מיום קבלת מכתב זה. בנוסף אני שומר ברשותי את האסמכתה לשילוח פקס זה לצורך שימוש משפטי או אחר.